להחליף צריך ברוצה

לפני כשלוש שנים התפתחה אצלי תנגודת אינסולין חזקה ועוד תופעות שונות אחרות.
אחרי כמה נסיונות כמו "דל פחמימות" ועוד, הפכתי לטבעונית.
תזונה דלת פחמימות לא עזרה כי, אומנם פחתו הקפיצות אחרי אכילת פחמימות אך עדין האינסולין ארוך הטווח לא פעל טוב  בגלל תנגודת האינסולין הקשה.
יתכן גם שהשומנים הרבים והחלבונים הרבים רק החריפו אותה. אולי.

בני היה באותה התקופה  טבעוני מספר שנים וביתינו הורגל לטבעונות, שילוב טבעונים בארוחה משפחתית וגם למדנו את כל הדברים החשובים של תזונה טבעונית נכונה וטובה.

אחרי כל הניסיונות, החלטתי לנסות טבעונות. טבעונות מטעמי בריאות.
בניגוד לתפריט של בני , שהיה מבוסס על הרבה פחמימות, התפריט שלי מבוסס על הרבה ירקות.
זה בהחלט עזר. הטבעונות הורידה את תנגודת האינסולין ואף הפחיתה את כמות האינסולין שלקחתי.

זה לא היה ההבדל היחידי בנינו.
הוא היה טבעוני מרצון. הוא רצה לעזור לבעלי חיים ובחר בזאת.
אני הייתי טבעונית מצורך. לעשות הכל כדי לשמור על איזון רמות הסוכר.

דוגמה  ברורה של ההבדל שבין צריך ורוצה. על זה בדיוק אני רוצה להרחיב הפעם.

אתן עוד דוגמה שממחישה את ההבדל: מי שרוצה קל לו יותר מאשר לזה שצריך.
פעם סיפרתי לבני שהמאכל שמאד מגרה אותי זה שניצל. שאלתי אם גם לו יש בעיה כזאת.
הוא ענה מיד כי כשהוא רואה שניצל הוא חושב על התרנגולת המתה התלויה והתשוקה לאכילת שניצל עוברת מיד.

כלומר, אני צריכה להתמודד עם טבעונות ולפעמים קשה לי.
הוא רוצה להיות טבעוני וכשקשה לו הוא נזכר למה הוא בחר בזה וזה מסייע לו לעבור מצבים קשים.

זאת ועוד, התחלתי לשים לב כי הטיבעונית שומרת עלי. ולמה אני מתכוונת. אתן מספר מקרים:

1. יש לי חולשה לשוקולד. פעמים רבות התארחתי והוגשה עוגת שוקולד. לא היה לי ספק שהיא לא היתה טבעונית ושהיו בה בייצים.
2. פעמים רבות הוגשו קינוחים רבים אחרי הארוחה ואת רובם לא יכולתי לאכול. השיחה הפנימית שלי שכדאי לי ואקח אינסולין בהתאם, נחסכה ממני.
3. השבוע התארחתי אצל חברה. על השולחן היה בורקס גבינה שנשאר מארוחת הבוקר.
   בתקופה אחרת הייתי לוקחת אותו עם הקפה. הפעם אמרתי לה "הטבעונות שמרה עלי".
4. כשאני מתארחת בארוחה עם מזנון גדול, רוב הדברים לא נלקחים מאחר ואו שהם בודאות לא טבעוניים או בספק.
   בד"כ רק חלק מהסלטים ותבשילי ירקות נשארים. הסלטים והתבשילים ה מכילים מיונז, ביצים קשות, רוטבים חשודים ועוד, המאפים, הבצקים והקיוחים לא נלקחים
5. כדי לשמור על איזון ובריאות אני מעדיפה שוקולד 70% פולי קקאו. רק שוקולדים עד 60% פולי קקאו הינם פרווה.
   לפני שהפכתי טבעונית אהבתי כמה סוגים של 70% פולי קקאו שעכשיו אינני יכולה לאכול.
   אחד מאלו של 60% פולי קקאו אני אוהבת במיוחד בעוד האחרים פחות טעימים לי. כשאני קונה אותו, אני תמיד אוכלת ממנו יותר משתכננתי.
   התחלתי לקנות סוג שפחות טעים לי. וכל זאת למה?
   כשאני עורכת קניות אני יותר גיבורה וחזקה. אני לא מתפתה. כשזה בבית אני לוקחת כל פעם רק קצת כי זה פחות טעים לי.
   כלומר, במקרה זה ה"רוצה" הוא בדרך השלילה. קשה לי לעמוד בפיתוי של השוקולד הטעים ולהפעיל את ה"צריכה" אולם איננני רוצה הרבה מהשוקולד שפחות טעים. רק טעימה. זה מספיק לי.

לאט לאט היתרונות של הטבעונות היו מאד בולטים ברמת הסוכר ובכמויות האינסולין שאני לוקחת והיה קל להפוך "צריכה לרוצה".
אני רוצה לשמור על איזון טוב,
אני רוצה ליהנות עם המשפחה שלי
אני רוצה לתת להם דוגמה שאני דואגת לעצמי ושומרת על הבריאות.

כלומר, קל לי לחשוב על הטבעונות כעל דבר שאני רוצה ולא צריכה.

נכון שאינני רואה בדמיוני חיות הרוגות, אולם אני רואה סבל וכאב שלי וזה עוזר בהרבה.

עוד דוגמה מצוינת של צריך ורוצה זאת פעילות גופנית.

קשה להתמיד בפעילות גופנית. בעיקר אם היא ארוכה וקשה מידי.
זאת בדיוק הסיבה שאני הולכת מול הטלויזה, ורק אם יש משהו מענין לראות אני הולכת. סתם ללכת בלי הנאה, אני לא יכולה.

אני מציעה לעבור לתחום הנעים והנוח גם בפעילות גופנית. לא לסבול, ליהנות.
קל לצאת להליכות קצרות של 20 דקות עם מוזיקה וליהנות מההליכה. לא לסבול, לא להזיע – ליהנות.
כולנו רוצים ליהנות ולכן זה יהפוך למה שאנו רוצים ולא צריכים.

הסוכרת  תרוויח מזה אך היא לא תהיה הסיבה לזה.

ממליצה לכם בחום לחשוב על משהו שקשה לכם לעשות ולהתמיד בו. נסו לחשוב על דברים שקל לרצות אותם שיסייעו בכך.
היפכו צריכים לרוצים. זה נעשה הרבה יותר קל.

חשוב לזכור כי לילדים/צעירים אי אפשר להגדיר דברים ולתאר דברים במילים  של "להיות בריא" או ל"הימנע מסיבוכים" וכדומה.
לדעתי, צריך לדבר איתם בשפה של רישיון נהיגה, התנדבות לצהל, נסיעה לחול ועוד. הגדירו איתם דברים בשפתם ותקבלו יותר שיתוף פעולה. כדאי.