מאמנת סוכרת ומתאמנת

ביום חמישי היתה לי פגישת הכרות עם מתאמנת. מדובר באישה מבוגרת שיש לה סוכרת כבר 10 שנים והיא זקוקה לעזה כדי לטפל בעצמה ולהתאזן.
בפגישה שנערכה ביתה, היצגתי לה את העקרונות של שיטתי 'סכרת - אימון אישי':
1. לימוד עקרונות חשובים בנושא הסוכרת(אינדקס גליקמי, ספירת פחמימות, כדורים או אינסולין וכדומה)
2. שאיפה לעתיד טוב - מציאת כוכב הצפון אליו שואפים (ללא קשר לבריאות)
3. בנית תוכנית עבודה כדי להגיע לכוכב הצפון והוספת יעד בריאותי אינסופי
4. פגישות שבועיות
5. ליווי טלפוני לפי צרכי המתאמן

היא מאד התרשמה והתלהבה וביקשה להתחיל בפגישות שבועיות

אימון אישי וסוכרת

בחודשים האחרונים יצא לי להיפגש עם מספר אנשים מתחום הסכרת. חלקם מטפלים באנשים עם סכרת סוג 2 וחלקם עוסקים בנושא. בכל פעם אני מופתעת מחדש, כי כשאני מדברת על סכרת סוג 2 ועל אופטימיות, מיד הדבר מתפרש כהכחשה והזנחה.

דעתי האישית היא, כי מרוב שמפחידים אנשים מסיבוכי הסכרת ובגלל העובדה שלא מעודדים אותם, הציבור מעדיף להתכחש ולא ךהתמודד עם הסכרת: "לפחות תנו לי להנות ממה שעןד נשאר לי". למה העיתונות והטלויזה מלאים בסיפורים על אנשים שהתמודדו עם הסרטן והצליחו למרות כל הסיכויים? למה לא מספרים סיפורי הצלחה על אנשים שמטפלים בסכרת ומצליחים לחיות חיים שלמים כמו שהם רצו?

אני בעד להתמודד עם הסכרת תוך כדי אמונה בעתיד טוב ולא מתוך הפחדה. נכון שהפחד צריך לעזור לנו לטפל בסכרת ולהתחייב באמת, אך ברגע שזה נעשה, יש להתמודד עם הסכרת מתוך תקוה ולא מתוך פחד.

לכן, פיתחתי שיטה ל אימון אישי לבריאות בכלל ו אימון אישי לסכרת בפרט.