תנגודת אינסולין

insulinלאחר אכילת פחמימות, רמת הגלוקוז (סוכר) בדם עולה. היא שבה ויורדת רק לאחר כניסת הגלוקוז לתאים. האינסולין הוא שמאפשר את כניסת הגלוקוז לתאים ע"י התקשרות עם קולטני האינסולין (רצפטורים), שעל קרום התא (ראה איור).
במילים אחרות: האינסולין הוא המפתח לכניסת הגלוקוז לתאים. כאשר רמת הגלוקוז בדם עולה, הלבלב מפריש אינסולין בכמות מתאימה להורדת רמה זו לנורמה.

תנגודת אינסולין הוא מצב בו קולטני האינסולין אינם מגיבים כראוי לאינסולין. כאשר התא אינו מזהה את האינסולין וכתוצאה מכך לא מכניס אליו את הגלוקוז, רמת הסוכר בדם נשארת גבוהה. הלבלב מזהה זאת ומפריש עוד אינסולין עד שרמת הגלוקוז בדם תרד. בה בעת, מחסור הגלוקוז בתאים (שלא מקבלים אותו כשהקולטנים נפגעים), מאותת לכבד לפרק גליקוגן לגלוקוז, דבר שמעלה עוד יותר את רמת הסוכר בדם.

מצב זה הינו בעיתי מכמה בחינות:

  • רמות הסוכר בדם נשארות גבוהות עד כדי מצב של היפרגליקמיה חמורה
  • פעילות מוגברת של הלבלב לייצור עודף אינסולין גורמת לשחיקתו
  • איברים שאינם זקוקים לאינסולין כדי לקלוט את הגלוקוז פועלים ע"י השוואת ריכוזי גלוקוז בינם לבין הדם. איברים אלו (הכוללים את המח, הקרנית והכליות) מקבלים עודף גלוקוז ונפגעים מכך.
  • עלול לגרום לעייפות ואיבוד נוזלים

תנגודת אינסולין ניתן לאבחון באמצעות העמסת סוכר או בדיקת C-Peptide.

ניתן לשפר את התופעות של תנגודת אינסולין בכמה דרכים:

  • המעטה ככל הניתן בפחמימות פשוטות
  • החלפת פחמימות מורכבות בפחמימות מלאות (תפו"א מתוק במקום תפו"א רגיל)
  • חלוקת התפריט היומי ל 5-6 ארוחות (3 גדולות ו 2-3 ארוחות ביניים)
  • פעילות גופנית סדירה

עוד על תנגודת אינסולין בספר הדיגיטלי "מידע ועצות שימושיות לחיים טובים עם סוכרת". לפרטים - לחץ כאן