בלוג

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בניהול סוכרת היא המחשבה שצריך להיות מושלמים. שהסוכר חייב להיות תמיד בטווח.שכל ארוחה חייבת להיות מחושבת

לכולנו יש ימים כאלה. ימים שבהם הסוכר גבוה מהרגיל.ימים שבהם הוא עולה ויורד בלי סיבה ברורה.ימים שבהם נדמה שכל מה

אתמול התחשק לי לא סתם לטעום עוגה, אלא מנה גדולה ומכובדת של עוגה. ידעתי שמבחינת חישוב הפחמימות אני לוקחת בחשבון

רבות כתבתי ודיברתי על ההשפעה של פחמימות המכילות כמות גדולה של שומן. פיצה ושוקולד הם דוגמאות מצוינות לכך. מה הבעיה

כשמאבחנים סוכרת, או כשמנסים “להתאזן מחדש”,הרבה פעמים רוצים לשנות הכול בבת אחת. לאכול מושלם.לעשות ספורט כל יום.לרדת במשקל.להיות תמיד בערכים

המילה "שגרה" נשמעת לפעמים משעממת.אותו סדר יום, אותן פעולות, אותם הרגלים שחוזרים על עצמם. אבל כשחיים עם סוכרת, דווקא לשגרה

סוכרת היא לא דבר שבוחרים בו,ולא תמיד קל לחיות איתה.יש ימים טובים יותר וטובים פחות,יש הצלחות ויש גם תסכולים. אבל

ילדים עם סוכרת לא בחרו בהתמודדות הזו, אבל בתוך היומיום שלהם מתפתחות יכולות וכוחות מיוחדים – לעיתים מוקדם יותר מאשר

סוכרת אינה דבר שבוחרים בו. היא דורשת התמודדות יומיומית, קבלת החלטות בלתי פוסקת ומשמעת עצמית.אבל בתוך הדרך הזו, לא פעם

הסוכרת ואני – מי מנהל את מי? הסוכרת נמצאת איתי כל יום.היא לא שואלת, לא מתחשבת, ולא יוצאת לחופש. אבל

בחיים עם סוכרת אנחנו מקבלים עשרות החלטות ביום.חלקן דורשות תגובה מיידית – וחלקן דווקא דורשות לעצור רגע ולחשוב. אבל איך

v השם "האגודה למלחמה בסוכרת"  נשמע מוכר, אבל כאן יש נקודה מעניינת שקשורה גם לשפה וגם לגישה. בישראל, הגוף המרכזי