לחמים ולחמניות – חשוב לדעת
על לחם "קל" שהתברר ככבד מאוד
לפני שבוע סיפרה לי מישהי שאחרי שהיא אוכלת פרוסת לחם קל, רמת הגלוקוז שלה בדם עולה מאוד – והיא לא מבינה למה.
שאלתי אותה:
כמה גרם פחמימות יש בפרוסה?
היא ענתה:
"כתוב על השקית לחם קל."
עניתי לה:
לא חשוב מה כתוב על השקית.
חשוב כמה גרם פחמימות יש בפרוסה.
מתברר שבניגוד ללחמים קלים אחרים, שעליהם מצוינים ערכים גם ל־100 גרם וגם לפרוסה בודדת –
על השקית הזו הופיעו נתונים רק ל־100 גרם. כבר חשוד.
היא בדקה ומצאה שב־100 גרם יש 37 גרם פחמימות.
שקלנו פרוסה אחת וחישבנו כמה פחמימות יש בה.
התוצאה:
בפרוסה אחת יש כמעט שתי מנות פחמימה.
כלומר – כמו שתי פרוסות לחם רגילות.
אם היא אוכלת שתי פרוסות –
זה שווה ערך לארבע פרוסות לחם רגיל.
לא פלא שהערכים עולים.
לחמנייה "קלה" בתפזורת – בלי נתונים
ליוויתי מישהי אחרת שסיפרה שאחרי פרוסת לחם בארוחת הבוקר הערכים שלה תקינים,
אבל אחרי לחמנייה "קלה" הם גבוהים.
שאלתי מה כתוב על האריזה.
היא ענתה:
"זו לחמנייה מתוצרת המקום. אני לוקחת אותה מהסלסלה בדרך לעבודה. ליד הסלסלה כתוב לחמנייה קלה."
אין אריזה. אין טבלה תזונתית. אין נתונים.
הצעתי לה לנסות לאכול רק שלושה רבעים לחמנייה.
עדיין גבוה.
ירדנו לחצי לחמנייה.
בחצי לחמנייה – הערכים היו תקינים.
המסקנה פשוטה:
לא השם קובע.
הכמות קובעת.
סיפור שלישי – לחם שקדים
ליוויתי מישהי שמצאנו יחד לחם שמתאים לה במיוחד לארוחת לילה, בשילוב טחינה.
לפני כמה שבועות היא דיווחה על בלגן בערכי הבוקר.
מה השתנה?
היא התחילה לקנות לחם שקדים מחנות טבע במקום הלחם הקודם.
בדקנו את הערכים התזונתיים:
בכל פרוסה היו 2 גרם פחמימות בלבד.
כדי להגיע לכמות פחמימות של חצי פרוסת לחם רגיל –
הייתה צריכה לאכול כ־4 פרוסות.
כדי להגיע לכמות של פרוסת לחם שלמה –
כ־8 פרוסות.
המסקנה:
לחם מופחת פחמימות מצוין למי שרוצה לצמצם פחמימות.
אבל לא תמיד מתאים לארוחת לילה שבה דווקא נדרשת כמות מסוימת של פחמימות לייצוב הערכים.
גם "דל פחמימות" צריך להתאים למטרה.
נקודה חשובה נוספת
מומלץ לקנות לחם בצורה מלבנית ולא קשתית.
כאשר הלחם מלבני, הפרוסות אחידות בגודלן –
מספיק לשקול פרוסה אחת ולחשב.
בלחם קשתית הפרוסות משתנות בגודלן –
והחישוב פחות מדויק.