סיפור אמיתי שממחיש את חשיבות ההתארגנות והכמות הרזרבית

מה שהיה – כך היה (סיפור אמיתי)

במשך שנים רבות נסענו כל המשפחה לחופשות סקי באירופה. תמיד הקפדתי להתארגן מראש — עבורי ועבור בני המשפחה — במיוחד בגלל שמדובר בנסיעה של 4–5 שעות משדה התעופה אל אתר הסקי.

באחת השנים קבענו לנסוע יחד עם זוג חברים ושלושת ילדיהם. הודעתי להם שאני מביאה ירקות, פירות וכריכים כדי שיהיה לנו מה לאכול עד שנגיע למלון באתר הסקי.

התשובה שקיבלתי הייתה:
"…בשביל זה נוסעים לצרפת? להביא סנדוויצ'ים מהבית?…"

אבל כמובן שנשארתי נאמנה לתכנון שלי.

טסנו לשווייץ ומשם המשכנו בנסיעה לאתר הסקי בצרפת. במהלך הנסיעה ביקשו בני הזוג מהנהג לעצור במסעדה בדרך כדי שנוכל לאכול. עצרנו במספר מקומות — אך גילינו שהמסעדות סגורות, כי בצרפת (כמו במדינות רבות באירופה) מסעדות רבות סגורות בשעות הצהריים.

במסעדה אחת שכן הייתה פתוחה נאמר לנו שעלינו להזמין ארוחה מלאה בת ארבע מנות, בעלות של כ-50 יורו לאדם — ללא מחיר מיוחד לילדים. כמובן שוויתרנו על הארוחה, במיוחד משום שתוכננה לנו ארוחת ערב גדולה במלון.

כאשר המשכנו בנסיעה והתחלנו לטפס בהרים, כבר לא היו מסעדות כלל.

מאחר והנסיעה נמשכה כ-4 שעות, הוצאתי את האוכל שהבאתי מהבית והצעתי גם לילדים של החברים. המבוגרים הרגישו מעט לא בנוח ולכן לא רצו להתכבד.