כשחולים – הסוכר מזנק. וזה לא כישלון.

זו עובדה:
כשמרגישים לא טוב או חולים – רמת הגלוקוז בדם עולה.
ולפעמים היא עולה מאוד. אפילו מאוד מאוד.

היום דיברתי עם משפחתו של קרוב משפחה שמאושפז בגלל דלקת חריפה בדם (אלח דם).
הם סיפרו שרמות הסוכר שלו נעות בין 400 ל־500 ואף יותר.
ושאלו: מה עושים?

למה זה קורה?

מחלה חריפה יוצרת תנגודת אינסולין.

הגוף נמצא במצב חירום. הוא מפריש הורמוני סטרס (כמו אדרנלין וקורטיזול) שגורמים לעלייה ברמת הגלוקוז בדם ומפחיתים את השפעת האינסולין.

ככל שהמחלה חריפה יותר – כך התנגודת חריפה יותר.

כלומר:
צריך הרבה יותר אינסולין כדי להשפיע.

אז למה לא "פשוט נותנים יותר אינסולין"?

זו שאלה מצוינת.

אם נותנים כמויות גדולות מאוד של אינסולין בזמן שיש תנגודת, וברגע מסוים התנגודת נחלשת (כי הטיפול מתחיל להשפיע והמצב משתפר) –
האינסולין שכבר פעיל בגוף עדיין שם.

ואז עלולה להתרחש נפילת סוכר חדה (היפוגליקמיה),
שיכולה להיות קשה מאוד ואף להגיע לאובדן הכרה.

בבית חולים כמובן עוקבים ומטפלים, אבל האיזון בזמן מחלה חריפה הוא עדין ומורכב.

אז מה כן עושים?

כשהם שאלו אותי מה לעשות, עניתי בכנות:

לטפל בסיבה – לא במספר.

המספר הגבוה הוא תוצאה של הדלקת.
מטפלים בדלקת – וכשהגוף יחלים, גם הסוכר יתייצב.

מעבר לזה?
לעשות דבר אחד חשוב מאוד:

לשמור על מצב רוח.

אמרתי להם להפסיק לשאול כל הזמן "כמה יצא עכשיו?"
כי כל מספר כזה רק מדכא ומלחיץ.

הצעתי להם לשיר בזמן הבדיקה.
לצחוק.
להיות אופטימיים.

הוא בטוח מיואש מהתוצאות.
הוא צריך סביבה רגועה, לא סביבה מודאגת.

וזה כבר שיפר להם את ההרגשה.

וגם מצב רוח משפיע. מאוד.

לא רק מחלה גופנית מעלה סוכר.

הכרתי מישהי שבגלל לחץ בעבודה רמות הסוכר שלה היו קבוע מעל 300.
היא קיבלה שבוע ימי מחלה –
והערכים השתפרו כשנרגעה.

מצב רוח יכול להיות:

• לחץ
• אובדן
• חרדה
• כעס
• מתח מתמשך

הגוף לא מבדיל בין סטרס רגשי לסטרס פיזי.

דוגמה נוספת

ליוויתי בחורה שהייתה מאוזנת יפה.

יום אחד סיפרה שכבר שבוע רמות הסוכר שלה לא יורדות מ־250.

שאלתי מה קרה.
לא אכנס לפרטים – אבל קרה משהו רגשי משמעותי.

הסתבר שאמא שלה תמיד נכנסה להיסטריה כשהערכים שלה עלו.
וההיסטריה הזו רק החמירה את המצב.

היא שאלה אותי:
מה את עושה כשאת קמה עם ערך גבוה?

עניתי לה:
אני בודקת מה קרה.
מתקנת.
וממשיכה הלאה.

בלי דרמה.

היא הייתה מופתעת. היא רגילה הייתה להיסטריה.

שבוע אחר כך סיפרה לי שלמחרת השיחה –
הערכים התחילו לרדת.
הגיעו ל־125.

המסר

יש דברים שאינם בשליטתנו.

בזמן מחלה חריפה – העלייה בגלוקוז אינה כישלון.
היא תגובה ביולוגית.

בזמן סטרס רגשי – הגוף מגיב.

מה בשליטתנו?

✔ לטפל בסיבה
✔ לשמור על קור רוח
✔ לא להיכנס להיסטריה
✔ לזכור שזה זמני

לפעמים להפסיק לשאול "כמה יצא?"
ולחכות להחלמה –
זה הטיפול הכי נכון לנפש.

ולנפש רגועה יש השפעה גם על הגוף