שבועות

בילדותי מנהג שבועות היה שונה מזה של היום.
אני זוכרת שברמת גן (שם גדלתי) כל הגנים ובתי הספר התאספו בפארק הלאומי שבעיר עם סלסלות וטנאים מלאים בפירות וירקות.

אף אחד לר הזכיר מאכלי חלב. זה לא מה שהיה חשוב לחג.

כיום , חברות מוצרי החלב חדגישות את מוצרי החלב. החג הלבן.

כמו ששרנו:

"גם אנחנו פה הבאנו
גזר רך וצנוניות.
לכולנו בסלינו ביכורי עגבניות.

גם זרענו, גם שתלנו
ועדרנו עידורים,
והשקנו וגידלנו – והנה הביכורים".

הכל התבסס על פירות וירקות.

כל מה שהילדים הביאו נאסף אחרי החגיגה ופוזר בבתי החולים או המוסדות הקרבים.

נכון שעדין לא ידעתי ולא הייתי צריכה לספור פחמימות אך קל היה לספור את כמות הפירות או הירקות שאוכלים.

היום כשהתווספו מאכלי חלב למיניהם (שחלקם כוללים פחמימות)ץ, הרבה יותר קשה להעריך מה אוכלים.

לכן, לדעתי, צריך לבסס את שולחם החג בסלטים וירקות מבושלים

ולהוסיף מספר מועט של מאכלי חלב.

דוגמא לשולחן חג כזה:

• סלט חסה
• סלט עגבניות
• שעועית ירוקה ברסק עגבניות
• תבשיל פטריות
• תבשיל כרובית וברוקולי
• לזניה
• תפו"א בגריל
• מאפה עדשים וירקות
• קינוח: שלל פירות העונה
• עוגה לחג: עוגת פירות

כשמכינים מאפה מיוחד או עוגה יש לחשב כמה פחמימות יש בו וכשמחלקים את הכמות שהתקבלה ב-15 (מנה פחמימה = 15 גרם פחמימות = פרוסה לחם) יודעים לכמה מנות לחלקו.

כמובן שהמשתתפים האחרים יכולים לקחת יותר או פחות אך בעל הסוכרת יודע כמה לקחת.

כמובן שאפשר לקחת שני חצאי מנות מאפים דבר המגוון לחג ומסתכם במנה פחמימה.

כמובן שהכל תלוי בסוג הארוחה ובהנחיית הצוות הרפואי כמה מנות פחמימה לאכול בארוחה הזאת.