להניח את המזלג כששבעים – פעם עשינו את זה
שאלה:
מה ההבדל בן רזה לשמן?
תשובה:
רזה לא יגע במזלג כשאינו רעב ויניח אותו כשהושא שבעץ זה בכלל לא חשוב כמה עןד יש בצלחת.
כשהיינו ילדים ביקשו מאיתנו לסיים הכול מהצלחת.
“לא קמים מהשולחן לפני שמסיימים.”
“חבל לזרוק.”
“תחשוב על הילדים שאין להם.”
"שלא יבוא שוטר"
לא שאלו אותנו אם אנחנו רעבים.
לא שאלו אם כבר שבעים.
למדנו לאכול לפי מה שיש בצלחת –
ולא לפי מה שהגוף מרגיש.
עם השנים משהו במנגנון הטבעי שלנו התקלקל.
פעם ידענו לעצור. היום אנחנו ממשיכים.
ימי פסח והארוחות הרבות – מבחן ההקשבה לגוף
דווקא עכשיו, כשהשולחן מלא, הארוחות מתמשכות והאווירה שמחה –
כדאי לעצור ולשאול:
האם אני רעב?
או שאני אוכל כי כולם אוכלים?
לפני כל ביס אפשר לשאול את עצמנו:
- האם אני באמת רעב?
- האם אני כבר שבע?
- האם אני אוכל מתוך נימוס?
- מתוך הרגל?
- מתוך לחץ חברתי?
- מתוך אלכוהול שמשחרר עכבות?
למה אנחנו ממשיכים לאכול גם כששבענו?
- כי אחרים עדיין אוכלים.
- כי לא נעים מהמארחת שטרחה.
- כי “רק היום מותר”.
- כי שתינו יין או קוקטייל – והשליטה יורדת.
- כי האוכל טעים ומגרה את העיניים – גם אם הגוף כבר סיים.
אבל הגוף לא טועה.
הוא מאותת.
הבעיה היא שאנחנו הפסקנו להקשיב.
ובסוכרת?
הקשבה לגוף היא כלי טיפולי.
אכילה מעבר לשובע אינה רק עניין של קלוריות –
היא משפיעה על רמות הסוכר, על הצורך באינסולין, על תחושת הכבדות.
הנחת מזלג בזמן –
היא פעולה קטנה עם השפעה גדולה.
מסר חשוב
המארחת לא תיעלב באמת.
המשטרה לא תגיע אם נשאיר קצת בצלחת.
ואף אחד לא ייקח לנו את הכיף.
אבל אנחנו כן ניקח לעצמנו:
✔ שליטה
✔ כבוד עצמי
✔ איזון
✔ תחושת קלילות
החגיגה לא נמצאת בביס האחרון.
היא נמצאת בשיחה, בצחוק, במשפחה.
פעם ידענו לעצור.
הגוף עדיין יודע.
להניח את המזלג – זה לא חוסר נימוס
אם מרגישים שובע – מניחים את המזלג.
גם אם הצלחת לא ריקה.
גם אם הדודה עוד לוחצת.
גם אם אחרים ממשיכים לאכול.
אפשר לשתות מים.
אפשר לשוחח.
אפשר פשוט ליהנות מהחברה.
להיות חלק מהחגיגה – לא מחייב להיות חלק מהעודף.
יודעים מה קורה הרבה פעמים?
מישהו נוסף מצטרף.
כי הרבה רוצים – ורק מחכים שמישהו יתחיל.
ההבדל האמיתי
לא מדובר ב"רזים מול שמנים".
זה לא עניין של מבנה גוף – אלא של הקשבה.
אנשים ששומרים על משקל יציב לרוב:
- אוכלים כשהם רעבים.
- מפסיקים כשהם שבעים.
- לא אוכלים רק כי יש אוכל.
- לא אוכלים רק כי “חבל”.
הם לא מושלמים.
הם פשוט מקשיבים.
לעומת זאת, כשאוכלים מהעיניים, מהצלחת, מהלחץ או מהרגש –
הקשר לתחושת הרעב והשובע נחלש.
צריך רק לחזור ולהקשיב לגופינו ולא לצלחת או לסובבים לשולחן
“האוכל לא בורח – גם תחושת השובע לא”
רוצה להרגיש חלק מהארוחה המשפחתית אך בדרך בריאה ונכונה?
אשמח לעזור לך לקראת החגים או אחריהם.
יש ליצור עימי קשר
בטלפון: 054-4608679
או במייל: peleg.iris@gmail.com
שלך, איריס פלג
מומחית לחיים עם סוכרת, מניסיון אישי של מעל 45 שנה
טיפ השבוע
צרפת מתכון לפשטידה דלת פחמימות. מומלץ להקפיא מנות בודדות, וכשמתחשק משהו
טעים – להפשיר מנה או שתיים ולאכול. כך מתקבלת ארוחה חמה, משביעה ודלת פחמימות,
זמינה בכל רגע.