סכרת או סוכרת ועוד

הרבה פעמים, כשאני כותבת "סכרת" במקום "סוכרת", אני מקבלת תגובות שמדובר בטעות.

מבחינה לשונית – האקדמיה ללשון העברית קובעת שהצורה התקינה היא "סוכרת".

אבל מבחינתי, הבחירה במילה היא לא רק עניין של תקן – אלא גם של תפיסה.

למה אני בוחרת לכתוב "סכרת"?

אני רואה בסוכרת מצב רפואי שדורש ניהול  –
אבל אני לא מגדירה את עצמי כ"חולה".

כשאני חושבת על שמות של מחלות בעברית – אדמת, חצבת, חזרת  –
יש בהן צליל מסוים שמבדיל בין המחלה לבין האדם.

השימוש במילה "סכרת" עבורי יוצר הפרדה:
יש מצב רפואי – אבל הוא לא מגדיר אותי.

ומה לגבי המילה "סוכרת"?

המילה "סוכרת" מזכירה מאוד את המילה "סוכר".
וזה עלול ליצור אשליה:

כאילו הבעיה היא רק סוכר לבן.

אבל אנחנו יודעים שזה לא כך.

ההשפעה על רמות הסוכר בדם מגיעה מכל סוגי הפחמימות:

• חד־סוכרים
• דו־סוכרים
• רב־סוכרים

כלומר:
גם לחם, אורז, תפוח אדמה, פירות וקטניות – כולם משפיעים על רמות הגלוקוז.

לכן, המונח "ללא סוכר" עלול להטעות.
מוצר יכול להיות ללא סוכר מוסף – ועדיין להכיל פחמימות רבות שמשפיעות על הסוכר בדם.

אשליית "ללא סוכר"

לא במקרה, במדינות רבות קיימת רגולציה מחמירה לגבי סימון מוצרים כמו:

• "ללא סוכר"
• "ללא תוספת סוכר"

כי אמנם אין בהם סוכר מוסף –
אבל זה לא אומר שאין בהם פחמימות.

המסר החשוב:
לא הכותרת קובעת – אלא ההרכב התזונתי.

ואם היו קוראים למחלה אחרת?

לפעמים אני חושבת-
אם היו קוראים למחלה "פחממת"…

אולי היינו מבינים טוב יותר שהנושא המרכזי הוא פחמימות,
ולא רק סוכר.

ואיך נכון לקרוא לאדם?

"חולה סוכרת"?
אני לא מתחברת.
אני לא מרגישה חולה — אני חיה, פעילה ומתפקדת.

"סוכרתי"?
גם לא. זה מרגיש כמו הגדרה שמצמצמת אותי.

אני הרבה יותר מזה:
אישה, אמא, בת זוג, אשת מקצוע, אדם שלם.

לכן אני בוחרת לומר:
"יש לי סוכרת".

זו דרך לתאר מצב –
בלי לתת לו להגדיר מי אני.