להפוך צריך לרוצה
אנחנו או ילדינו אובחנו בסוכרת, והדבר הראשון שאנחנו שומעים הוא הרבה "אסור" ועוד יותר "צריך".
לא פלא שלפעמים מרגישים כאילו סוף העולם הגיע.
עם כל כך הרבה "צריכים" ו"אסורים" קשה להרגיש רגיל, וקשה עוד יותר להרגיש טוב. כמו כל אדם.
לכן עלינו לשנות את השפה שמדברים אלינו – ובעיקר את השפה שבה אנחנו מדברים עם עצמנו.
בואו נחשוב לאן אנחנו רוצים להגיע. הרבה יותר קל לעשות דברים כי רוצים, ולא רק כי צריכים. לא משום שאנחנו אוהבים בדיקות, ספירות או הגבלות – אלא משום שאנחנו רוצים להשיג מטרה מסוימת. וכשיש מטרה ברורה, הדרך אליה מקבלת משמעות.
להגדיר מטרה ואת הדרך להשגתה – זה ההבדל בין צריך לרוצה.
להמחשה, שתי דוגמאות. אחת מעולם הסוכרת ואחת מחוץ לו. העיקרון נכון לכולם.
דוגמה ראשונה: הריון עם סוכרת.
זה לא פשוט ולא קל. ביקורת כמעט כל שבוע, אולטרסאונד פעם בחודש, אחר כך גם מוניטור. הרבה בדיקות, רישומים, הקפדה קשוחה יותר על האכילה. לפחות אצלי, ערך ה HbA1C היה הנמוך ביותר בתקופות ההריון. לא מעגלים פינות. מחמירים מאוד.
ובכל זאת – התוצאה שווה הכול. תינוק.
ברגע שהמטרה ברורה, קל יותר להחליף את כל ה"צריך" וה"אסור" ב"רוצה". אני רוצה תינוק בריא.
ההוכחה היא שיש לי שלושה ילדים. חזרתי על זה לא פעם אחת ולא פעמיים – כי זה היה שווה.
דוגמה שנייה אינה קשורה לסוכרת.
אני מכירה מישהו שרוכב על אופניים. פעם בשבוע יש לו אימון שמתחיל בשש בבוקר. כדי להגיע בזמן הוא קם כמעט בחמש. יש רכיבות שדורשות קימה בארבע לפנות בוקר בגלל נסיעה ארוכה.
הרצון לרכוב גורם לו להסכים לקום מוקדם ולהתאמן קשה. אחרי כל עלייה מפרכת יש ירידה מהנה. הוא ממוקד בירידה, בהנאה, בהישג.
לפני זמן מה הוא נפצע קשה ברכיבה. קרסול מרוסק ושוק שבורה. יותר משבוע אשפוז, שני ניתוחים, כאבים רבים. מעל שמונה שבועות לא דרך על הרגל והשתמש בקביים.
אבל מבחינתו הכול היה שווה כדי לחזור לרכוב.
כשהוא סיפר על הנפילה, הוא אמר שהדבר הראשון שחשב כשראה את הרגל הפגועה היה מתי תהיה הרכיבה הבאה. אני, במקומו, הייתי חושבת על הכאבים והטיפולים.
זה ההבדל בין להתמקד בצריך לבין להתמקד ברוצה.
לכן חשוב להגדיר מטרה ברורה ורצויה עבורנו. לא עבור ההורים, לא עבור בן או בת הזוג – עבורנו אישית. מטרה שמרגשת אותנו. כשיש מטרה כזו, הדרך אליה נעשית קלה יותר לפחות במחשבה.
דוגמאות למטרות אצל מבוגרים:
- ליהנות עם המשפחה, עם הילדים, הנכדים ואפילו הנינים.
- להיות בחתונה של הנכד או ביום ההולדת של הנינה.
- לנסוע עם המשפחה לחופשה בארץ או בחו"ל.
- לטייל בעולם עם בן או בת הזוג.
- ללמוד ריקוד, ציור, נגינה, תפירה, נגרות או כל תחום חדש.
- להיות במצב שבו בני המשפחה באים לבקר מתוך רצון, לא מתוך דאגה בריאותית.
- להתאזן כדי להתחתן,
- להיכנס להריון וללדת.
- ללמוד לגלוש,
- לרוץ מרוץ
- להגשים חלום ישן.
אצל ילדים זה שונה. הם לא תמיד רואים רחוק, ולכן חשוב לדבר על מטרות קרובות וברורות:
- לשחות בים בביטחון.
- לצאת לקייטנה או למחנה קיץ.
- לטוס לחו"ל עם המשפחה.
- להצטרף לחוג כדורגל או ריקוד.
- להשתתף בבר מצווה או בת מצווה מתוכננת היטב.
- לאמץ כלב או חתול ולטפל בו באחריות.
אצל בני נוער:
- להתאזן כדי ללמוד נהיגה ולהתנדב לצבא.
- ליהנות ממסע גדנ"ע או טיול שנתי.
- לצאת לטיול אחרי צבא.
- להשתתף בפעילות בתנועת נוער.
- להתאמן ולהשתתף בתחרות ספורט.
- לעבור לגור עם חברים בעתיד מתוך עצמאות מלאה.
בסופו של דבר, הסוכרת מביאה איתה הרבה צריך.
אבל הבחירה להתמקד ברוצה – היא שלנו.
כשיש מטרה אמיתית, אישית ומרגשת,
הבדיקות הן לא רק בדיקות.
ההקפדה היא לא רק הקפדה.
האיזון הוא לא רק מספר.
הוא הדרך לחיים שאנחנו רוצים לחיות. 💙
כדי לדעת מה לעשות ואיך להתנהל, ניתן להעזר בספר שכתבתי "חיים טובים עם סוכרת"
טיפ השבוע
צרפת מתכון לפשטידה דלת פחמימות. מומלץ להקפיא מנות בודדות, וכשמתחשק משהו
טעים – להפשיר מנה או שתיים ולאכול. כך מתקבלת ארוחה חמה, משביעה ודלת פחמימות,
זמינה בכל רגע.