למה לא חייבים להיות מושלמים

אחת הטעויות הנפוצות ביותר בניהול סוכרת היא המחשבה שצריך להיות מושלמים.

שהסוכר חייב להיות תמיד בטווח.
שכל ארוחה חייבת להיות מחושבת בדיוק.
שאסור לטעות.
שאסור לחרוג.
ושאם הסוכר גבוה או נמוך – סימן שנכשלנו.

אבל החיים אינם מושלמים.

ולכן גם ניהול הסוכרת אינו יכול להיות מושלם.

אנחנו חיים בעולם אמיתי: חוגגים ימי הולדת, יוצאים למסעדות, נוסעים לחופשות, מתרגשים, כועסים, חולים,

ישנים פחות מדי ולפעמים פשוט מתחשק לנו לאכול משהו שלא היה בתוכנית.

כל הדברים האלה משפיעים על רמות הסוכר.

וזה בסדר.

המטרה בניהול סוכרת אינה להגיע לשלמות.

המטרה היא להגיע לאיזון טוב ככל האפשר לאורך זמן.

יש הבדל גדול בין שאיפה למצוינות לבין דרישה לשלמות.

שאיפה למצוינות עוזרת לנו להתקדם.
שאיפה לשלמות עלולה לגרום לתסכול, לאכזבה ולעיתים אפילו לוויתור.

כי אם מצפים להיות מושלמים, כל סטייה קטנה מרגישה כמו כישלון.

ואילו אם מבינים שטעויות הן חלק מהדרך, אפשר ללמוד מהן ולהמשיך הלאה.

במשך השנים למדתי שגם ימים פחות טובים מלמדים אותי משהו.

ערך סוכר גבוה יכול ללמד אותי על מזון שלא חישבתי נכון.
היפוגליקמיה יכולה ללמד אותי על פעילות גופנית שלא לקחתי בחשבון.
ארוחה שהשפיעה אחרת מהצפוי יכולה ללמד אותי משהו חדש על הגוף שלי.

כל ניסיון מוסיף עוד כלי לארגז הכלים.

גם אחרי שנים רבות עם סוכרת אני עדיין לומדת.

וזה אחד הדברים היפים והמורכבים בניהול סוכרת:
לא צריך לדעת הכול.
לא צריך להצליח תמיד.
צריך רק להמשיך ללמוד ולהתקדם.

חשוב גם לזכור שאנחנו בני אדם לפני שאנחנו אנשים עם סוכרת.

מותר לנו ליהנות.
מותר לנו לטעות.
מותר לנו להתעייף לפעמים.
ומותר לנו לאכול חתיכת עוגה, לצאת למסעדה או לחגוג עם המשפחה בלי רגשות אשמה.

כי איכות החיים חשובה לא פחות מערכי הסוכר.

מחשבה לסיום

הצלחה בניהול סוכרת אינה להיות מושלמים.

הצלחה היא לעשות את הטוב ביותר שאפשר היום,
לקום גם אחרי יום פחות מוצלח,
ולהמשיך מחר מחדש.

כי לא השלמות היא המטרה.

ההתמדה היא המטרה.

והתמדה, הרבה יותר משלמות, היא זו שמובילה לאיזון טוב ולחיים טובים עם סוכרת.