לא לפחד מהפחד

אין ספק שאחד הדברים שעוצרים אותנו הוא הפחד.
הוא לא רק עוצר – הוא עלול לנהל אותנו, אם לא נעצור אותו קודם.

כמובן שלא פשוט לעצור פחד.
אבל אפשר ללמוד לנהל אותו.

לא צריך לפחד מהפחד – למרות שזה נשמע כמעט מצחיק.
צריך להתמודד איתו.
להסתכל לו בעיניים.
לשאול מה בדיוק מפחיד – ולבחור איך לפעול למרותו.

 ומה קורה כשלא מצליחים להסתכל לפחד בעיניים?

אספר סיפור שלא קשור ישירות לסוכרת – אבל יש בו שיעור חשוב לחיים עם סוכרת.

לפני כמה שנים נסענו המשפחה לחופשת סקי באירופה.
הגענו לאתר מקסים מעל אגם כחול ויפהפה.

שמענו על מסלול שמשקיף על האגם – אמרו שהנוף מרהיב.
נראה היה שהוא מתאים לרמה שלי, וכבר בבוקר הראשון עלינו אליו. הראות הייתה גרועה.

בן זוגי הנחה אותי לעקוב אחריו ולרדת.
למרות מזג האוויר, הירידה עברה בהצלחה.

כשהגענו למטה, מזג האוויר השתפר והשמיים התבהרו.
החלטנו לעלות שוב – הפעם כדי ליהנות מהנוף.

אבל למעלה חיכתה לי הפתעה.

כשראיתי את המדרון התלול הגולש לכיוון האגם — קפאתי.

הפחד חסם אותי.
לא הצלחתי לגלוש.

מה עשיתי?
ירדתי על הצד.
בחלק מהדרך אפילו הלכתי בלי המגלשיים.

מי שמכיר סקי יבין – זו לא הייתה הירידה שתכננתי.

כך נראה מצב שבו הפחד מנהל אותנו.
ובאותו רגע – הוא ניהל אותי לחלוטין.

 מה הייתי יכולה לעשות אחרת?

• לרדת בשלבים, בלי למהר
• להתאים את הטכניקה כדי להפחית פחד
• להתמקד באדם שמוביל אותי – ולא במדרון המאיים
• לעצור, לנשום, לאסוף כוח
• לנוח למטה – ואולי לנסות שוב

אלו כלים.

וזה בדיוק העניין:
כשיש כלים – הפחד לא נעלם, אבל הוא קטן.

 ומה הקשר לסוכרת?

גם עם סוכרת יש פחדים:

• פחד מערכים גבוהים
• פחד מהיפוגליקמיה
• פחד מסיבוכים עתידיים
• פחד מכישלון

כאשר הפחד מנהל אותנו – אנחנו עלולים להימנע מבדיקות, לדחות טיפול, לא לשנות תזונה או לוותר על פעילות.

אבל כשעוצרים לרגע ומסתכלים עליו –אפשר לבחור אחרת.

ידע מחזק.
ניסיון מחזק.
כלים ברורים נותנים תחושת שליטה.

 למה אני כותבת את זה?

בפרויקט שלי, "הסוכרת ואני – מי מנהל את מי",
המטרה היא לשתף מניסיון אישי – במצבים יומיומיים וגם באלו הפחות צפויים –
כדי שהסוכרת לא תנהל אותנו.

ברור שגם לי קורים דברים לא צפויים.
לא על הכול חשבתי מראש.

אבל ניסיון מצטבר נותן ביטחון –גם מול הלא נודע.