סוכרת: החיים בין מדידות הסוכר

אנשים ללא סוכרת כמעט אינם חושבים על רמת הסוכר שלהם.

אנחנו, לעומת זאת, מודדים, סורקים, בודקים ומסתכלים על המספרים לא מעט פעמים ביום.

לפעמים נדמה שהחיים מורכבים ממדידה למדידה.

מה היה הסוכר לפני הארוחה?
מה קרה אחרי הארוחה?
למה הוא עולה?
למה הוא יורד?
האם צריך לתקן?
האם צריך לאכול?

אבל האמת היא שהחיים אינם המספרים.

החיים הם מה שקורה בין מדידות הסוכר.

הם המשפחה, החברים, העבודה, התחביבים, הטיולים, הנכדים, הספרים שאנחנו קוראים, הסרטים שאנחנו רואים והחלומות שאנחנו עדיין רוצים להגשים.

מד הסוכר הוא כלי חשוב.
הוא מספק מידע.
הוא עוזר לנו לקבל החלטות.
הוא מסייע לנו לנהל את הסוכרת.

אבל הוא אינו מנהל את החיים.

לפעמים קל מאוד לתת למספרים להשתלט על מצב הרוח.

ערך גבוה – ואנחנו מאוכזבים.

ערך נמוך – ואנחנו מודאגים.

ערך בטווח – ואנחנו מרוצים.

אך המספרים אינם אומרים מי אנחנו.

הם אינם מודדים הצלחה, אופי או מאמץ.

הם רק תמונת מצב של רגע מסוים.

במשך השנים למדתי להתייחס למדידות הסוכר כמו למפת דרכים.

כשאני נוסעת למקום מסוים, אני מסתכלת במפה כדי לדעת לאן לפנות.
אני לא יושבת כל היום ומסתכלת רק על המפה.

כך גם הסוכרת.

אני בודקת את הסוכר כדי לדעת מה לעשות.
אחר כך אני ממשיכה לחיות.

כי החיים האמיתיים נמצאים בין הבדיקות.

בין הארוחות.
בין התיקונים.
בין הסריקות.

שם נמצאים הדברים שבאמת חשובים.

כמובן שלא תמיד זה קל.

יש ימים שבהם הסוכר דורש יותר תשומת לב.
יש ימים שבהם הוא מעסיק אותנו יותר ממה שהיינו רוצים.

אבל גם בימים כאלה חשוב לזכור שאנחנו הרבה יותר מהסוכרת שלנו.

אנחנו לא מספר.
אנחנו לא גרף.
ואנחנו לא אחוז הזמן בטווח.

אנחנו אנשים שלמים עם חיים שלמים.